התגליות הראשונות של חלחול הגז הטבעי נערכו באיראן בין 6000 ל -2000 לפני הספירה. סופרים מוקדמים רבים תיארו את הנפט הטבעי מחלחל במזרח התיכון, במיוחד באזור באקו של מה שהוא כיום אזרבייג'ן. הגז מחלחל, ככל הנראה, שהוצג לראשונה על ידי ברק, סיפק את הדלק ל"שריפות הנצח "של האש - סגד את דת הפרסים הקדומים.
השימוש בגז טבעי הוזכר בסין בערך 900 לפני הספירה. זה היה בסין בשנת 211 לפנה"ס, נקדח הבאר הידועה הראשונה בגז טבעי, ועד עומקים מדווחים של 150 מטר (500 רגל). הסינים קידחו את בארותיהם עם עמודי במבוק וקטעי הקשה פרימיטיביים למטרה המפורשת לחפש גז באבני גיר המתוארכות לתקופה הטריאסית המאוחרת (בערך 237 מיליון עד 201.3 מיליון שנה) באנטי -קו (קשת של סלע מרובד) מערבית לצ'ונגקינג המודרנית. הגז נשרף לייבוש מלח הסלע שנמצא משולב באבן הגיר. בסופו של דבר נקדחו בארות לעומקים המתקרבים ל -1,000 מטר (3,300 רגל), ויותר מ -1,100 בארות נקדחו לאנטי -קו עד 1900.
הגז הטבעי לא היה ידוע באירופה עד גילויו באנגליה בשנת 1659, וגם אז הוא לא הגיע לשימוש רחב. במקום זאת, גז שהושג מפחם מוגז (המכונה גז עירוני) הפך לדלק העיקרי להארת רחובות ובתים ברחבי חלק ניכר מאירופה משנת 1790 ואילך.
בצפון אמריקה היישום המסחרי הראשון של מוצר נפט היה השימוש בגז טבעי מבאר רדודה בפרדוניה, ניו יורק, בשנת 1821. הגז הופץ באמצעות צינור עופרת קטן {}} צינור עופרת לצרכנים לצורך תאורה ובישול.




